בשביל להבין את זה. נצטרך לחזור מעט אחורה לפוליטיקה שמאחורי מכשירי האייפון ומחשבי אינטל מהשנים הקודמות. 

 

קצת היסטוריה

 

בשנת 2010, אפל הכריזה על מעבד חדש במכשירי האייפון שלה. Apple A4 SoC. למרות שהיה מגושם ולא יעיל יחסית למעבדי הסיליקון של היום (יוצר בטכנולוגיית 45 ננומטר לעומת 5 ננומטר היום), הוא היווה פריצת דרך ודריכת הרגל במהפך של אפל בשוק השבבים. מאז, מדי שנה, אפל יצרה בעזרת סמסונג תחילה, והיום בעצמה, את מעבדי ה-SoC במגרש הביתי. 

 

ואיך זה קשור למחשבים? אז עשור לאחר מכן, שנת 2020, אחרי 15 שנות נישואים, אפל החליטה שנמאס לה מקצב השחרור האיטי של מעבדי אינטל עבור שוק המחשבים שלה, מחוסר תיאום בין זמני שחרור המעבדים לזמני ההפצה של אפל ופשוט הבינה שהיא יכולה לעשות את זה טוב יותר והחלה לייצר את מעבדי M1 עבור שוק המחשבים הניידים והנייחים בעצמה. 

 

מעבדי M1

 

אז מה עובד יותר טוב במעבדי M1 (או ליתר דיוק SoC - System on Chip)? במילה אחת. הכל. אבל אם צריך להרחיב, אז מערכת השבבים החדשה של אפל מכילה על שבב אחד את כל מה שהיה בעבר בנפרד. כלומר מעבד, רכיב גרפי, רכיב זיכרון RAM, בקר I/O, דוחס ומפענח מדיה, מעבד תמונה, ניהול אבטחה ועוד. השבב כעת מכיל ליבות מהירות לביצועים וליבות בקצב נמוך יותר עבור צריכת חשמל נמוכה יותר. הזיכרון משרת כעת גם את המעבד וגם את הרכיב הגרפי - מה שהיה נפרד בעבר.


 

מעבדי M1 Max, M1 Pro ו-M1 Ultra לשוק המקצועי

 

אחרי שהושק המעבד הראשון בסדרה הלא הוא M1. הגיעו סדרות המעבדים הנוספות (M1 Pro, M1 Max, M1 Ultra).

עם יצירת מחשבי ה-MacBook Pro בגודל מסך של 14 אינץ ו-16 אינץ, אפל הכריזה על דגמרי ה-M1 Pro ו-M1 Max שגם הם חסכוניים באנרגיה ומגיעים בקונפיגורציות של 8-10 ליבות עיבוד, עם 14-32 ליבות עיבוד גרפי ועם זכרון נדיף בנפח של 16GB-64GB.

 

 

המחשבים הללו נתנו פייט אמיתי למחשבים עתירי ביצועים שקיימים בשוק כאשר גולת הכותרת היא היחס בין העוצמה שלהם ביחד לצריכת החשמל הנמוכה שעל ידי כך מאפשרים חיי סוללה ארוכים ותנאים תרמיים שמאפשרים עבודה בטמפרטורות נמוכות יחסית.

 

והנה. לא עבר זמן רב ואפל הכריזה על מחשבי ה-Mac Studio החדשים. מחשבים עתירי ביצועים, עם הכפלה של כל הנתונים שקיבלנו במחשבים הניידים יחד עם פתרון קירור משמעותי יותר וחיבוריות רחבה מאוד של התקני קלט/פלט.

 

 

כאן אנחנו נתקלים באפשרויות קונפיגורציה של עד 20 ליבות עיבוד, עד 64 ליבות עיבוד גרפי, זכרון נדיף בנפחים של עד 128GB, רוחב פס לזכרון של עד 800Gb/s וכרטיס 10GbE מובנה.

 

סדרת המחשבים הללו, גם הניידים וגם הנייחים, אלו הם דוגמא קלאסית לכך שאפל מחליטה להקשיב סוף כל סוף לקהל הבוחרים שלה.

 

במחשבי ה-MacBook Pro 14 ו-MacBook Pro 16 החדשים - חזרת חיבור ה-MagSafe, החזרת ה-HDMI וחריץ ה-SD לכרטיסי זכרון, המקלדת עם מרווח העבודה הנוח, עיבוי המחשב והגדלת נפח הסוללה, חיבורי הקלט/פלט (I/O) במחשבי ה-Mac Studio ומסכי ה-Studio Display החדשים שהם בטווח מחירים נמוך משמעותית מאשר ה-Pro XDR. אז תודה אפל (גם אם לקחתם את זה תחילה), שהחזרתם לנו את מה שאנחנו אהבנו ואוהבים.

 

מה מומלץ לרוכשים החדשים?


- קודם כל לקנות את הזיכרון בנפח הגדול ביותר שהתקציב יכול לאפשר.
מכיוון שכונני האיחסון אינם נינתים להחלפה ולכונני האיחסון מסוג NVMe SSD יש אורח חיים מסויים (יש מספר מסויים של פעולות כתיבה שמתאפשרות). אז במחשבים שיש לנו נפח זיכרון נדיף (RAM) בנפח גדול, פעולת הכתיבה תתבצע קודם לכן בזיכרון הנדיף ובמקרים רבים אף תשאר שם, המידע לא יכתב כלל בכונן האיחסון ואורח החיים שלו לא יפגע.

- במחשבים ניידים, אם יש הצורך לשמור בנתונים רבים ״על הדרך״, אז כדאי גם כן לקחת את נפח האחסון הגדול ביותר שהתקציב מאפשר, מאחר והכל קיים באותו השבב ואי אפשר לשדרג את הכונן בהמשך הדרך.

- למה יש M1 עם 8 ליבות גרפיות ואחד עם 7 ליבות בסדרה הראשונה של מחשבי ה-M1? הסיבה לקיום מעבד עם 7 ליבות גרפיות הוא שבתהליך הייצור של M1, לפעמים נוצרת תופעה בה 7 ליבות מתוך ה-8, הן פעילות. מדובר בסטייה ייצורית ואפל משווקת את השבב בתמחור מעט נמוך יותר. עד כה אנחנו רואים שאין תופעות לוואי לשבב עם 7 ליבות ואין הבדל מהותי בין 7 ליבות גרפיות לבין 8 ליבות כאלו. אז זה לא צריך להוות שיקול ברכישה.

- מבחינת כרטיס רשת 1GbE לבין כרטיס רשת 10GbE (במחשבי Mac mini). אם אתם צריכים כרטיס 10GbE, קרוב לודאי שאתם יודעים את זה כבר. אבל גם אם לא. העתיד הוא שם. כרטיס 10GbE יאפר גם תעבורה בנפח 5Gb ו-2.5Gb והוא לאט לאט הופך להיות סטנדרט, בייחוד אם מדובר בשרת או בסביבת עבודה של וידאו ואנימציה. בחירת כרטיס רשת שכזה מראש, תחסוך לכם כאבי ראש, כסף ושטח פיזי בהמשך אם יש הצורך.

במחשבי ה-Mac Studio כבר אין את הדילמה הזאת מאחר וכולם מיוצרים עם כרטיס רשת 10GbE כסטנדרט, גם בסדרה הבסיסית.

 

אם שבב ה-M1 כל כך טוב, האם הוא מתאים לכולם?


אז זהו שלא. מחשבים עם מעבדי M1 בסדרתם הראשונה, על אף רף הביצועים הגבוה שלהם, אינם מתאימים לכולם. הם עדיין אינם מכילים מספיק כח עיבוד גרפי אינו מאפשר לעורכי וידאו, תלת מימד ואנימציה לקנות מכונה שתהיה חזקה מספיק לעבוד בקצב מהיר בצורה מקצועית. בנוסף, קצב השחרור הדרייברים של כרטיסי הקול ונטישת התמיכה ב-32 ביט אינו מאפשר למוזיקאים לעבור אליהם בראש שקט גם כן. מחשבים עם מעבד M1 בסדרתם הראשונה, יתאימו מאוד למעצבים, גרפיקאים, צלמים ומשתמשי קצה.

 

עדכון פוסט!! עם הכרזת מעבדי ה-M1 Pro, M1 Max ו-M1 Ultra, אפל פונה בעצם לקהלים המקצועיים, של עורכי הוידאו, האנימציה, התלת מימד, מפתחי תוכנה וכל מי שבעצם צריך מחשב עתיר ביצועים, גם בצורה נייחת וגם ניידת On-the-fly. העובדה שמחשב נייד מספק את אותם הביצועים גם כשהוא מחובר לספק כח וגם כאשר הוא עובד על סוללה בלבד, חדשה בעולם הטכנולוגיה ויוצרת המון רעש כך שעתיד הקרוב של אפל נראה ורוד מתמיד. אנו צפויים לראות את ה-M1 בוריאציות נוספות במחשבי ה-Mac Pro העתידים לבוא עם ליבות רבות יותר למשימות אינטנסיביות יותר בעוצמת מחשבי דסקטופ ושרתים.

* קרדיט על התמונות לאתר apple.com